<h1>חוקות הדיינים סימנים של"ט—שמ"א</h1>
<h2>דף עט:</h2>
עוד הבעל שהוציא הוצאות על נכסי מלוג של אשתו והוא רוצה לגרשה בין שהוציא הוצאה [מועטת ואכל פירות הרבה בין שהוציא הוצאה] מרובה ואכל פירות מעט ואפילו אכל גרוגרת א' דרך כבוד דהיינו בקביעות על שולחנו או שאכל שוה דינר אפילו שלא בדרך כבוד ואפילו לא לקח פירות ממה שהוציא אלא חבילה של זמורות מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל שכן מצינו בגמרא שכן עשה מעשה רב יהודה ואם הוציא הוצאות ולא אכל אם אין שבח אינו נוטל ואם יש שבח ישבע בנק"ח כמה הוציא ויטול ואם ההוצאה יתירה על השבח אינו נוטל אלא כשיעור השבח ובשבועה בנק"ח וכן אם נפלו לה כספים ממקום רחוק והוציא עליהן או שהביאן מיד מי שהיו אצלו ולקח בהם קרקע ואכל פירותיה בדינר מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל, הוציא ולא אכל או שאכל פחות מכשיעור דהיינו פחות בדרך כבוד או בדינר אפילו שלא בדרך כבוד שמין כמה השביח ושואלין אותו כמה הוציא אם (נ"ל דחסר תיבת אין) ההוצאה יותר על השבח ישבע כמה הוציא ויטול כמש"ל, ב"ד אמורים במגרש אבל האשה שמרדה בבעלה אפילו אכל הרבה שמין לו כמה אכל ופוחתין אותו ממה שראוי ליטול לו מן ההוצאה אחר שהשביח ונוטלו שלא הקנו לו כדי שתטול ותצא מעצמה. עוד המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה שהשיאה אמה או אחיה ומיאנה בו קודם שגדלה רואין כמה אכל וכמה הוציא וכמה השביח ושמין לו כאריס שהרי ברשות ירד להוציא הוצאות באותם הנכסים והרי הוא כאילו הוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשותו. דין בעל שהוריד אריסין בנכסי מלוג של אשתו למחצה לשליש או לרביע והוציא הוצאה מרובה ואכל מעט וגירשה רואין אם הבעל הוא אריס כיון שנסתלק הבעל מאותם הנכסים נסתלקו ג"כ האריסין בלא כלום מפני שיכולה לומר שאם הם לא היו יורדין לעבוד באותם הנכסים הבעל בעצמו היה טורח ועובד אותם אבל אם הבעל אינו אריס שמין את השבח ונוטלין אותן אריסין ממנה כמנהג אותו עיר וכתב הראב"ד ז"ל (דמ"ה דמי) [דה"ה למי] שירד לתוך שדה חבירו שלא ברשות שאם הבעל הקרקע הוא אריס והוא מצוי שם אינו נותן לו שכר טרחו בין בשדה העשויה ליטע בין בשדה שאינה עשויה ליטע אבל דמי נטיעותיו נותן לו כשיעור שנטע אותם והוא שיהיה השבח כנגד ההוצאה אבל מורי תמ"ך כתב דאינו דומה לאשה משום דהבעל הוא במקומה לטרוח באותם נכסים והיא עצמה אינה טורחת בהם כלל ואם זה האריס לא היה טורח בהם (ו)בעל היה טורח בהם ולא היא ולכן היא פטורה לגמרי, אבל זה שירד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אם זה האריס לא היה טורח בה הוא בעצמו לא היה טורח בה ולפיכך אין לנו לומר שלא יתן לו שכר טרחו ועמלו אלא על כרחינו יש לנו לומר דשמין כמה אדם רוצה ליתן וליבטל ממלאכה כדי שהוא בעצמו לא יהיה טורח וכל כך הוא חייב ליתן לו דומיא דההיא דאמרי' בפרק השוכר את האומנים [ע"ו ע"ב] הלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלים הלכו ומצאו שדה (לחם) [לחה] נותן להם שכרם מושלם אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב בטל ה"נ ל"ש.
